ב"ל
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
31557-08-12
27/01/2013
|
בפני השופט:
עידית איצקוביץ
|
| - נגד - |
התובע:
מוחמד ח'טיב
עו"ד רוני אסלייח
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד מוניר ח'יר
|
| פסק-דין |
1. בפניי ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 14.6.2012 אשר קבעה למערער 19% נכות יציבה בגין הפגיעה בעבודה מיום 20.5.2009.
2.
להלן עיקר טענות ב"כ המערער
:
א. לא ברור כיצד הגיעה הוועדה למסקנה כי הנכות בכל יד עומדת על שיעור של 10% נכות, שמוענקת למי שסובל מפגיעה קלה בלבד.
ב. המערער סובל מתסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית, יותר בולטת ביד שמאל, בצורה בינונית. על הוועדה היה לקבוע דרגת נכות בשיעור 20% לפחות בגין הפגיעה בכל יד ואף לקבוע דרגת נכות יותר גבוהה בגין הפגיעה ביד שמאל.
ג. הוועדה שלחה את המערער לבצע בדיקה EMG אך לא קיבלה את מסקנות הבדיקה, לפיה מדובר בפגיעה בינונית ולא קלה.
ד. מהחלטת הוועדה לא ניתן לדעת מהם התנאים שצריכים להתקיים כדי לזכות את המערער באחוז נכות מסויים.
3.
להלן עיקר טענות ב"כ המשיב:
א. עצם קביעת הוועדה שפריט ליקוי מתאים משמע שלדעת הוועדה היא מצאה שיתוק בצורה קלה, ושזה הסעיף המתאים.
ב. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה, עיינה בבדיקת EMG שהייתה בפניה, הדגישה שאין לה נפקות והיא משמשת רק בדיקת עזר, וקבעה את מסקנתה בהתאם לבדיקה קלינית.
ג. מדובר בקביעה רפואית מובהקת שבסמכות הוועדה, כאשר גם יישום פריט הליקוי נתון לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה.
4.
דיון ומסקנות:
הוועדה נשוא הערעור ערכה למערער בדיקה קלינית, כפי שפורטה בסעיף 21 לפרוטוקול הוועדה. הוועדה ציינה כי דיווח המערער באשר להפחתה התחושתית "אינו תואם פיזור אנטומי ידוע". כמו-כן, התייחסה הוועדה לבדיקת EMG מיום 4.4.11 אשר מראה CTS מימין בצורה בינונית ומשמאל בצורה ניכרת.
בפרק "סיכום ומסקנות" סיכמה הוועדה כי
"קיים פער ניכר בין תוצאות
EMG
למבחנים הקליניים שנערכו. בדיקת
EMG
משמשת בדיקת עזר בלבד ובהעדר התאמה בין ממצאים שהודגמו במהלך ביצוע הבדיקה לבדיקה הקלינית אין לבדיקה
EMG
נפקות מבחינה קלינית. הממצאים ביד ימין דומים לאלה שבשמאל לפיכך קובעת הוועדה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 31 (4) א
II
לכל יד - סה"כ 19% נכות מיום 9.7.09".
סעיף 31 (4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 מתייחס ל-"שיתוק עצב
MEDIANUS (א) שיתוק חלקי, בדרגות חומרה שונות, מ"בצורה קלה מאוד" עד "בצורה קשה".
הוועדה הסבירה בהחלטתה כי יש להעדיף את בדיקתה הקלינית על פני בדיקת EMG. זו קביעה רפואית מובהקת שנעשית לפי שיקול דעתה של הוועדה ובה אין להתערב. אולם, לא מובן מהחלטת הוועדה מדוע היא בחרה לקבוע למערער, על פי בדיקתה הקלינית, שהשיתוק הוא "בצורה קלה" בשתי הידיים.
החלטת הוועדה צריכה להיות מובנת גם למי שאינו רופא ואין אני מוצאת הסבר מספק לקביעת הוועדה. מדובר בפגם משפטי אשר מצדיק התערבות בית הדין.
5. לאור האמור, הערעור
מתקבל.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שהיא תסביר ותנמק את דרגת החומרה של שיתוק עצב המדיאנוס, בכל יד של המערער.
על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח.